הסכם ממון בין ידועים בציבור – למה דווקא הם אלו שהכי זקוקים לו?

לא כל זוג בוחר למסד את הקשר בטקס דתי או ברישום פורמלי, אך חיים משותפים יכולים להקים מערכת משפטית מחייבת – גם ללא חופה, כתובה או טבעת. בשנים האחרונות, יותר ויותר זוגות בישראל בוחרים לחיות יחד כידועים בציבור – מתוך אידיאולוגיה, ניסיון קודם, או העדפה לפרטיות וחופש.
מה שרבים לא יודעים הוא שגם ללא נישואין רשמיים, הדין בישראל עשוי להחיל עליהם זכויות וחובות כבני זוג נשואים. מדובר בהשלכות משפטיות משמעותיות – בנושאים של רכוש, זכויות כלכליות ואף עניינים אישיים – במיוחד במצבים של פרידה.
כדי להימנע ממחלוקות מיותרות בעתיד – בין אם בקשר זוגי חדש ובין אם לאחר ניסיון קודם – מומלץ להסדיר את ההבנות מראש באמצעות הסכם ממון. הסכם זה מאפשר לקבוע את אופן חלוקת הרכוש, להבהיר כוונות הדדיות, ולשמור על איזון והוגנות לאורך כל הקשר. ההסדרה המשפטית אינה מעידה על חוסר אמון – אלא על ראייה מציאותית ואחריות הדדית. במקרים רבים, היא גם חוסכת מחלוקות כואבות בהמשך הדרך.

 

לא נשואים, אבל החוק רואה אתכם אחרת

בני זוג שחיים יחד לאורך זמן, חולקים קורת גג אחת, מנהלים משק בית משותף, ולעיתים גם מגדלים יחד ילדים – יכולים להיחשב בעיני החוק כידועים בציבור, גם אם מעולם לא נרשמו כנשואים או לא ערכו כל טקס פורמלי.

אבל מה זה בעצם אומר?

זה אומר שבמקרה של פרידה – במיוחד כשעולה מחלוקת רכושית – בית המשפט יבחן את מערכת היחסים כמו "תמונה רחבה":

איך נראו החיים המשותפים? מי שילם על מה? האם הייתה התנהלות משותפת? ניהול חשבון בנק אחד? רכישת נכסים יחד? תמיכה הדדית?

והשאלה המשפטית המרכזית שתעמוד במרכז ההליך היא – האם הייתה כוונת שיתוף? במילים פשוטות: גם אם לא התחתנתם, בן או בת הזוג עלולים לטעון שמגיעים להם חלק מהדירה, מהחסכונות, מהעסק או מכל נכס אחר – כל עוד יצליחו להראות שהייתה ביניכם שותפות כלכלית בפועל.

זה לא תמיד פשוט

לא לכם – כי לעיתים לא הייתה בכלל כוונה לשתף, אלא פשוט חיים משותפים מתוך נוחות או אהבה.
ולא לבית המשפט – כי ההוכחות הן עדינות, מבוססות על פרשנות של התנהלות, אמירות, לפעמים אפילו שיחות וואטסאפ או התנהגות סביב רכישת רהיטים.

אני רואה מקרים כאלה מקרוב: אדם שחי עם בת זוגו בדירתו במשך עשור – וחשב שהכול ברור. אישה שבנתה את ביתה לבד, ולפתע נדרשת להתחלק בנכס עם בן זוג שטוען שהייתה לו זכות. כשאין הסכם – כל אחד זוכר אחרת, כל אחד מפרש אחרת, והדרך למחלוקת פתוחה לגמרי.

בדיוק בגלל זה, חשוב לעצור – עוד כשהכול טוב – ולהסדיר את הדברים בבהירות, בהסכמה, ובאופן שמכבד את שניכם. לא כדי להרחיק, אלא כדי לשמור.

 

כשאין הסכם, יש מקום לפרשנות

כמי שמייצגת לאורך השנים גם זוגות וגם יחידים בתהליכי פרידה מורכבים – אני יכולה לומר בביטחון ובצער גם יחד: היעדר הסכם ממון הוא כר פורה לסכסוכים כואבים, ממושכים – ולעיתים גם מפתיעים מאוד. הבעיה מתחילה דווקא כשנדמה שאין בעיה. כשזוג חי יחד שנים, מחלק הוצאות, מנהל שגרה, חוגג חגים עם ההורים של השני – נדמה שהכול ברור. אבל אז, כשהקשר מסתיים לעיתים בפתאומיות, מתברר שהרבה מאוד מההנחות שחשבו שהן מובנות מאליהן רחוקות מלהיות מוסכמות.

אני פוגשת מקרים שבהם בני זוג לא טרחו לשוחח על הנושאים האלו מראש – לא מתוך רשלנות, אלא מתוך תמימות, מתוך אהבה, מתוך האמונה ש"אנחנו שונים" או ש"זה לא יקרה לנו". אבל אז מגיעים לבית המשפט – ושם, המציאות המשפטית שונה מהחוויה האישית: האם מתנה מההורים, דירה שנרשמה רק על שם אחד הצדדים, נחשבת משותפת כי הצד השני גר בה? האם השקעה בשיפוץ דירה, גם בלי בעלות רשמית, מזכה בזכויות קנייניות? האם שנים של מגורים משותפים, קניות, טיולים, חשבון בנק אחד, משכנתה משותפת – מעידות על כוונה לשיתוף, גם אם לא נאמרו מעולם מילים מפורשות?

ברוב המקרים, כל צד זוכר את הדברים אחרת, מפרש את המציאות אחרת, ומאמין באמת ובתמים שהוא צודק. וכשאין הסכם – אין עוגן. אין מסגרת ברורה שאפשר להישען עליה. וכתוצאה מכך – יש יותר כאב, יותר אי ודאות, ולעיתים גם יותר עוול. אני רואה אנשים טובים, שהתחילו מערכת יחסים באהבה גדולה, מוצאים את עצמם במאבק משפטי ארוך, מתיש, ופוגע – זה לא חייב לקרות. הסכם ממון לא נועד לשבור את האמון – הוא נועד לשמר אותו. זה מסמך שמאפשר לשני הצדדים להרגיש בטוחים, ברורים, ומכובדים – גם בתוך קשר שמושתת על אהבה, וגם אם הדרך המשותפת תיקח כיוון אחר בעתיד.

כשיש הסכם – יש ודאות. כשיש ודאות, יש סיכוי גבוה יותר שגם במקרה של פרידה, כל אחד יוכל להמשיך את דרכו בלי להילחם – ובלי להיפגע.

 

מה ההסכם בין ידועים בציבור מסדיר?

הסכם ממון בין ידועים בציבור הוא לא רק מסמך משפטי – הוא מנגנון הגנה אישי, אנושי ומדויק, שמאפשר לשני הצדדים להרגיש בטוחים, שווים ובשליטה על החיים שהם בונים יחד. בבסיסו, ההסכם מגדיר בצורה ברורה ומוסכמת:

• מה שייך לכל אחד לפני תחילת החיים המשותפים – בין אם זו דירה, רכב, חיסכון, קרן השתלמות, או אפילו עסק פעיל.
• מה קורה עם נכסים שיירכשו במהלך הקשר – האם הם יהיו משותפים? באיזה אחוז? איך יירשמו?
• האם תהיה חלוקה במקרה של פרידה – ואם כן, איך? לפי מה? האם צד אחד יקבל יותר כי השקיע יותר?
• מה נחשב כרכוש פרטי, ומה כרכוש משותף – כדי למנוע פרשנויות שונות או מחלוקות כואבות בעתיד.
• האם יוענקו מזונות לבן/בת הזוג במקרה של פרידה – במיוחד כשיש פערים כלכליים משמעותיים, או כשאחד הצדדים ויתר על קריירה לטובת הבית.
• ואפילו – כיצד ייפרדו, אם וכאשר תגיע העת לכך – באילו צעדים, איך יחולק הרכוש, ומה המסגרת שתבטיח פרידה הוגנת, ללא מלחמות מיותרות.

הסכם כזה לא רק מגן על הרכוש – הוא מגן על מערכת היחסים עצמה, ושומר על שלום הבית, גם כשיש פערים או כשמציאות החיים משתנה.

אבל חשוב להבין שאין הסכם אחד שמתאים לכולם

כל זוג מביא איתו סיפור שונה, מערכת יחסים אחרת, ערכים שונים וציפיות שונות מהקשר. יש מי שמגיע עם רכוש משמעותי ורוצה להגן עליו. יש מי שההורים עומדים להעביר לו נכס בעתיד, ורוצה להבטיח שיישאר בתוך המשפחה. ויש זוגות שבונים הכול יחד – אבל רוצים לוודא מה קורה אם מישהו מהם משקיע יותר, או אם החיים מתגלגלים אחרת משציפו.

לכן אין כאן תבנית קבועה – אלא תהליך מותאם אישית, כזה שדורש הקשבה אמיתית, מקצועיות משפטית, ויכולת להבין את הניואנסים הדקים שבין שותפות רגשית לשותפות כלכלית.

ופה בדיוק אני נכנסת לתמונה. לא כדי "לחתום על הסכם", אלא כדי ללוות אתכם בתהליך רגיש, אמפתי, ומדויק – כזה שמכבד את מה שבניתם, ומגן עליכם לשנים קדימה.

כי כשבונים חיים משותפים – מגיע לכם לבנות גם את ההגנות סביבם, מתוך כבוד, הבנה ואחריות. וזו בדיוק השליחות שלי.

 

איך זה עובד בפועל?

הרבה זוגות שפונים אליי לתהליך של ניסוח הסכם ממון בין ידועים בציבור, מגיעים עם תחושות מעורבות.
מצד אחד – הם מבינים את הצורך והחשיבות. מצד שני – יש פחד. הם חוששים שהשיחה עצמה תעורר מתחים, תכניס "אנרגיה שלילית" לתוך קשר חיובי, או תתפרש כמעין הכרזת חוסר אמון. יש מי שמפחד שזה "יעצור את הרומנטיקה", "יהרוס משהו", "יעשה עין רעה".

אבל דווקא ההפך קורה. ברוב המקרים, ברגע שמתחילים לדבר – התמונה מתבהרת. נוצרות אי ההבנות, מתחלף המתח בשיח פתוח, בוגר, לפעמים אפילו מרגש – שיח שמבוסס על כנות, על כבוד הדדי, ועל הרצון המשותף לשמור על מה שיש.

אני רואה את זה שוב ושוב: זוגות שמגיעים עם ספק – יוצאים עם הקלה. כי כשיש שפה משותפת סביב הנושאים הכלכליים, כשיש הסכמות ברורות, כשהכול שקוף – נכנס שקט למערכת היחסים.
ויש בזה משהו עמוק: ההסכם הוא לא תמרור אזהרה, אלא שלט של אחריות. הוא לא מרחיק אלא דווקא מחבר.

החשיבות בהסכם ממון נכון ומדויק בין ידועים בציבור

אני מאמינה שלכל זוג – בכל שלב של הקשר – מגיעה האפשרות לבחור את המסגרת שמתאימה לו, מתוך הבנה ולא מתוך פחד. אני כאן בדיוק בשביל זה – כדי לשאול את השאלות הנכונות, גם את אלו שלא תמיד נעים לשאול,
ולנסח עבורכם הסכם ברור, מותאם אישית, רגיש למציאות החיים שלכם, וחשוב לא פחות – בר אכיפה משפטית מלאה.

חשוב לדעת!

הסכם ממון בין ידועים בציבור אינו מחייב אישור מבית משפט, בניגוד להסכם ממון בין נשואים. אבל כדי שהוא יהיה תקף – הוא חייב להיערך נכון: עם ליווי מקצועי של עו"ד המתמחה בדיני משפחה, עם הסברים ברורים לכל אחד מהצדדים, ועם חתימה שנעשית מתוך הבנה והסכמה חופשית.

אל תסתפקו בהסכם כללי מהאינטרנט, או בטיוטה לא ברורה – זה עלול לעלות לכם ביוקר בהמשך.
כשזה נוגע לחיים שלכם – מגיע לכם הסכם רציני, משפטית ואנושית כאחד. ואני כאן, כדי לדאוג שזה בדיוק מה שתקבלו.

 

אז למה בעצם לעשות את זה?

בדיוק בגלל שזה לא רומנטי – זה חשוב. החיים האמיתיים לא תמיד נראים כמו בסרטים. זוגיות היא לא רק אהבה, פרחים וסופי שבוע בצימר – אלא גם שותפות כלכלית, אחריות הדדית, והתנהלות יומיומית סביב כסף, רכוש, קבלת החלטות וניהול עתיד משותף. וכשלא מדברים על זה – זה לא נעלם, זה פשוט מחכה להתפוצץ ברגע הלא נכון.

בדיוק בגלל שאין טבעת, ואין טקס רשמי – חשוב להבטיח שמה שכן קיים יהיה מוגן.

זה לא אומר שאתם פחות זוג, או פחות מחויבים – להפך. דווקא הבחירה לחיות יחד בלי מסגרת פורמלית מחייבת אתכם לייצר את הגבולות וההסכמות שלכם בעצמכם. אף אחד לא עושה את זה בשבילכם – לא הרבנות, לא בית הדין, לא המדינה. ולכן, דווקא כאן, חשוב שתכתיבו את הכללים בעצמכם – בצורה שמכבדת אתכם, ואת הבחירות שלכם.

ובדיוק בגלל שאתם בחרתם לחיות יחד מתוך אהבה וחופש – כדאי שגם ההיבטים הכלכליים והרכושיים יהיו ברורים.

כי מה שקורה בפועל, לצערי, הוא שכאשר הדברים לא מוגדרים מראש – הם עלולים להפוך להיות המקור למתח, לאכזבה ולתחושת חוסר צדק. הכוונות שלכם טובות – אבל הכוונות לא תמיד שורדות את הפרידה. מה שלא סוכם כשהכול היה באהבה – הופך בקלות למוקד סכסוך כשהלב נשבר.

הסכם ממון כצעד של אהבה וכבוד בזוגיות

הסכם ממון לא מעיד על חוסר אמון – אלא על רצון לשמור על היחסים. על הבחירה להיות יחד. על הכבוד ההדדי. זה לא מסמך של ניכור, אלא של קירבה. זה לא אקט משפטי יבש – אלא מעשה של אחריות, אכפתיות ובגרות זוגית. זו לא דרך להרחיק – זו דרך להגן על הקרבה, על החופש הזוגי שלכם, על המקום שכל אחד מכם תופס בתוך השותפות.

כי כשכל אחד יודע שהוא מוגן, שהוא מוערך, שהוא לא צריך להילחם על המקום שלו – האהבה מקבלת מרחב גדול יותר לפרוח בו.

ולכן, אם אתם שוקלים – אני מזמינה אתכם לראות את זה אחרת: לא כצעד נגד הזוגיות – אלא כצעד למענה. מתוך בחירה. מתוך כבוד. מתוך אהבה.

 

מילה אישית לסיום

אני מלווה זוגות כבר שנים – גם בתחילת הדרך, כשיש התרגשות באוויר, וגם כשמגיעים לצמתים מורכבים, עם שאלות שקשה לשאול – ויותר קשה לענות עליהן. הניסיון שלי לימד אותי שהמקומות הכי רגישים בזוגיות – הם גם המקומות הכי חשובים. ולכן אני נכנסת לתהליך הזה לא רק עם ידע משפטי – אלא עם לב פתוח, הקשבה אמיתית והבנה עמוקה של הדינמיקה שבין בני זוג.

במהלך השנים, ראיתי איך הסכמים שלא נכתבו נכון הפכו למוקד של מאבק. אבל גם ראיתי – ואני רואה כל הזמן – איך תהליך שנעשה ברגישות, עם ליווי נכון, יכול להחזיר אוויר למערכת יחסים, לבנות אמון ולתת מקום לשני הצדדים להרגיש מכובדים, שווים ובטוחים. כי בסופו של דבר – אני לא רק כותבת הסכמים. אני יוצרת עבורכם שקט נפשי.

וזה בעיניי לא פחות חשוב מהסעיפים עצמם.

אני מאמינה גדולה בזה – ששיח נכון, פתוח, מכיל ומכבד – יכול למנוע כל כך הרבה כאב בעתיד. הוא מאפשר לכל אחד מכם לדעת איפה הוא עומד, מה שייך לו, מה מוסכם ביניכם, ומה קורה אם – חס וחלילה – תגיע פרידה.

הסכם ממון בין ידועים בציבור הוא לא מסמך של פרידה – הוא מסמך של בגרות. של ראייה מפוקחת ואחראית. של אהבה שלא רק רוצה להרגיש – אלא גם להחזיק לאורך זמן. זו הצהרה: "אני איתך – אבל אני גם רוצה שנהיה מוגנים, הוגנים, ושנמשיך לכבד זה את זו גם אם המציאות תשתנה".

אז אם אתם שוקלים, מתלבטים, מתביישים לשאול או פשוט רוצים להבין מה מגיע לכם – אני כאן.

באהבה, באחריות, ובמחויבות אמיתית לכם ולדרך שלכם –

עו"ד הלנה שמחי
מומחית לדיני משפחה, הסכמים וגישור
בעלת ניסיון רב בליווי ידועים בציבור
מרצה, דוקטורנטית למשפטים,
ומאמינה גדולה באהבה – ובעיקר בשיח שמגן עליה.