הסכם ממון כהסכם מקפח – מתי חוזה הופך לבעיה?

לא מעט זוגות פונים אליי עם שאלה שחוזרת על עצמה, כמעט מילה במילה: "חתמנו על הסכם ממון, אבל פתאום אני מרגישה שהוא לא הוגן. יש מה לעשות?"
או: "אני לא באמת הבנתי על מה אני חותם… רק רציתי להמשיך הלאה, לשמור על השקט, לא לעורר מתחים."
התגובות האלה שוברות לי את הלב כל פעם מחדש, כי הן מגלות עד כמה אנשים מוכנים לוותר על עצמם – מתוך אהבה, מתוך תקווה, או מתוך רצון לא לפגוע בקשר. אבל לפעמים, בדיוק אותו ויתור שקט הופך, עם הזמן, להסכם שמעגן חוסר שוויון, לחץ מתמשך ואפילו תחושת עוול עמוקה.

 

המטרה המקורית של הסכם ממון

המטרה שלו היא להעניק ודאות וביטחון לשני בני הזוג – להסדיר מראש את הכללים בצורה שוויונית, שקופה והוגנת, כדי למנוע מחלוקות בעתיד. אבל כשההסכם נעשה מתוך פערי כוחות, לחץ רגשי או חוסר הבנה של ההשלכות – הוא עלול להפוך לכלי שמקבע מציאות לא מאוזנת. מציאות שבה צד אחד מחזיק בכוח, והצד השני – בהשלמה.

בדיוק במצבים האלה – נכנסת לתמונה לא רק השאלה המשפטית, אלא גם שאלה ערכית, מוסרית ואנושית:
האם מדובר בהסכם מקפח?

כלומר, הסכם שאמנם נחתם, אבל נחתם מתוך חולשה, חוסר ברירה או פער מהותי בכוח ובידע בין הצדדים.

בתי המשפט בוחנים מקרים כאלה בזהירות רבה. לא כל הסכם לא שוויוני הוא בהכרח מקפח, אבל כאשר ניתן להראות שנחתם תוך כדי חוסר הבנה, היעדר ייעוץ משפטי אמיתי, או לחץ נפשי – ייתכן בהחלט שיש עילה לבחינה מחדש, ואף לפסילת סעיפים מסוימים או לביטול חלקי או מלא של ההסכם. ולכן, אם אתם מרגישים שמשהו לא מסתדר לכם – גם אם עברו שנים מאז החתימה – אל תשאירו את התחושה הזו לבד. יש מה לבדוק, ויש איך לפעול.

וזה בדיוק המקום שבו אני נכנסת – עם ניסיון, עם רגישות, ועם מחויבות אמיתית לצדק. אני מאמינה שהסכמים צריכים לשקף את המציאות, אבל גם להגן על החלשים – ולא לקבע את חוסר השוויון.
ולכן, אם אתם מתלבטים – חשוב לי שתדעו: אפשר לפתוח את זה. אפשר לדבר על זה. ויש מה לעשות.

 

מהו הסכם ממון מקפח?

החוק אינו דן בניסוח בעייתי כמו כזה שאינו חד משמעי באופיו, אלא במצב שבו נחתם הסכם שיש בו פערים מהותיים וקיצוניים בין בני הזוג – עד כדי כך שהוא פוגע בזכויות הבסיסיות של אחד מהם, ולעיתים אף מקבע חוסר צדק מובהק.

במילים פשוטות – זהו הסכם שמציב צד אחד כמי שמוותר כמעט על כל דבר, בעוד שהצד השני נהנה ממלוא ההגנה והשליטה. זה יכול לבוא לידי ביטוי, למשל, בוויתור מוחלט של אחד הצדדים על רכוש שנצבר יחד, על זכאות למזונות, על זכויות בדירה משותפת, או אפילו על נכסים עתידיים, מבלי שבאמת ניתנה לו אפשרות להבין מה הוא מפסיד.

המשפט בישראל – ובמיוחד בתי המשפט לענייני משפחה – מבינים שמערכות יחסים הן לא תמיד מאוזנות. ולכן, הם לא מסתפקים בקריאה יבשה של הטקסט. הם בוחנים גם את מה שעמד מאחורי החתימה.

בין השאלות שמעלים שופטים:

• איך נחתם ההסכם?
  האם הייתה אווירה רגועה, או שאחד הצדדים חתם בלחץ, במהירות, בלי שהייתה לו ברירה אמיתית?

• האם היה לחץ רגשי או איום בפרידה?
  למשל, האם אחד הצדדים אמר: "אם לא תחתמי – אין חתונה", או "זה התנאי שלי להמשיך את הקשר"? אמירות כאלה, במיוחד כשהן נאמרות על רקע פערי כוחות ברורים, עלולות להעיד על כפייה.

• האם היה חוסר שוויון במידע, בהשכלה או בהבנה המשפטית?
  האם שני הצדדים באמת הבינו מה המשמעות של ההסכם? או שאחד מהם פשוט "הסכים כדי לא לאבד את הקשר"?

• האם ניתן ייעוץ משפטי עצמאי לשני הצדדים?
  לא מספיק שעורך דין אחד ינסח את ההסכם – אלא כל צד צריך לקבל ייעוץ עצמאי, כזה שמסביר לו את ההשלכות על זכויותיו, במיוחד כשמדובר על ויתורים משמעותיים.

• והכי חשוב – מה מבחן התוצאה?
  גם אם הכול נראה תקין על הנייר – אם ההסכם מוביל לתוצאה שקשה לעיכול מבחינה מוסרית או משפטית, כמו הפקעה מוחלטת של זכויות מאחד הצדדים – בית המשפט עשוי להתערב.

במילים אחרות – הצדק חשוב לא פחות מהחוק, ובתי המשפט יעמדו לצד מי שנפגע, אם יוכח שההסכם נחתם בתנאים לא הוגנים, או שהוביל לתוצאה מקפחת בצורה בלתי סבירה.

ולכן, אם יש לכם הסכם שמרגיש לא הוגן – מומלץ לא להתעלם מהתחושה הזו. יכול להיות שיש בסיס משפטי אמיתי לבדוק אותו מחדש – ולפעמים גם לתקן. אני כאן בדיוק בשביל הרגעים האלה – כדי לעזור לכם להבין את ההסכם שחתמתם עליו, ולבחון האם הוא באמת מגן עליכם, או שפוגע בכם מבלי שהתכוונתם.

 

הסכמה צריכה להיות חופשית – לא מתוך פחד

בתור עורכת דין, מגשרת ומרצה בתחום דיני המשפחה, אני תמיד מדגישה:

הסכם ממון טוב הוא לא רק מסמך משפטי – הוא הסכמה זוגית.
הוא נבנה בשקיפות, בהקשבה, ובמתן מקום שווה לשני הצדדים. כל אחד מביא איתו לקשר סיפור חיים, תפיסות, רגשות ופחדים – וההסכם צריך לשקף את זה בצורה רגישה והוגנת.
הוא לא יכול להיוולד מתוך תחושת חוסר ברירה, מתוך לחץ חברתי או רגשי, או מתוך רצון "להרגיע את הצד השני". הסכם אמיתי וטוב – הוא תוצאה של בחירה משותפת, לא של ויתור כואב.

אם צד אחד מרגיש שהוא נגרר להסכם רק כדי "לא להפריע" לקשר – יש פה נורת אזהרה.

כבר בשלב הזה – כשהמניע לחתימה הוא פחד לאבד את בן או בת הזוג – משהו לא בריא קורה במערכת היחסים. חתימה על הסכם ממון לא צריכה להתרחש בצל אולטימטום, או מתוך תחושת "אם לא אסכים, הקשר יתפוצץ". זו לא חתימה חופשית, זו כניעה שקטה, ולעיתים גם כזו שמשאירה חותם לשנים קדימה.
הבחירה בהסכם צריכה לבוא ממקום של ביטחון, של שיח פתוח, ולא ממקום שבו אחד הצדדים מוותר על הקול שלו.

אם צד אחד מוותר על הכול בלי להבין מה זה אומר – יש פה בעיה.

הרבה פעמים אני פוגשת אנשים טובים, תמימים, שמוכנים לוותר מראש על זכויות עתידיות – בלי להבין את ההשלכות המשפטיות, הכלכליות והרגשיות של זה. הם חותמים כי אמרו להם שזה "לא משנה", שזה "לא ישפיע", שזה "רק נייר".

אבל יום אחד, כשהקשר מתערער, הם מגלים שהם ויתרו על כל מה שבנו – בלי לדעת. הבנה אמיתית של הסכם היא תנאי בסיסי לתוקפו. בלי זה – אין הסכמה.

המשפט הישראלי מכיר בכך.

בתי המשפט לא מסתפקים רק בלקרוא את ההסכם.

הם בודקים גם את הדרך שבה הוא נחתם:

• האם הייתה אווירה תומכת? 
• האם היה שיח פתוח? 
• האם הצדדים ייצגו את עצמם באופן שווה?

בפסיקה נקבע לא פעם, כי גם אם ההסכם נראה תקין על פניו – הוא עשוי להתבטל אם יתברר שנכפה על אחד הצדדים, שלא הוסבר כראוי, או שנחתם מתוך פערי כוחות משמעותיים. כלומר – לא רק מה כתוב חשוב, אלא גם איך הגיעו לשם.

 

איך להימנע מהסכם ממון מקפח?

קבלו ייעוץ עצמאי:

אחד הדברים הכי חשובים הוא שכל צד יקבל ייעוץ משפטי בלתי תלוי.
כששני הצדדים מיוצגים על ידי אותו עו"ד – יש סכנה שאחד מהם יישאר בצל.
ייעוץ עצמאי מבטיח שכל אחד יבין את המשמעות המלאה של ההסכם, את הזכויות שהוא מוותר עליהן (אם בכלל), ואת האופציות שיכולות להגן עליו טוב יותר.
הסכם ממון זה לא טופס – זה חוזה חיים.

בדקו את האיזון:

הסכם ממון לא חייב לחלק את הכול חצי-חצי. יש זוגות שבהם זה לא מתאים, וזה בסדר גמור.
אבל הוא חייב להיות הוגן וסביר – כזה שמשקף את המציאות ולא משאיר צד אחד בלי כלום.
המשפט לא דורש שוויון מוחלט, אבל הוא כן בודק את המהות:
האם ההסכם מגן על שני הצדדים?
האם הוא מתחשב בתרומה הלא-רכושית (כמו טיפול בילדים או ויתור על קריירה)?
האם הוא נותן מענה גם למקרה של שינוי בעתיד?

אל תחתמו בלחץ:

אם אתם מרגישים שאתם תחת לחץ רגשי, חוששים להגיד "לא", או ש"אם לא תחתמו – הקשר ייגמר" – עצרו רגע. זה לא הסכם – זו כפייה רגשית.
הסכם ממון צריך להיחתם בראש צלול, מתוך שיחה ולא מתוך פחד. אם החתימה נעשית תחת איום – גם אם הוא לא נאמר מפורשות – יש סיכוי שההסכם לא יעמוד במבחן המשפטי בעתיד.

תעדו את תהליך החתימה:

כדי למנוע מחלוקות עתידיות, חשוב שתהיה ראיה לתהליך: שני הצדדים הבינו, קיבלו זמן לחשוב, קיבלו ייעוץ משפטי עצמאי, וחתמו בלב שלם.
תיעוד של הפגישה, ייפוי כוח נפרד לכל צד, הסבר כתוב – כל אלה יכולים לחזק את ההסכם ולאפשר לו לעמוד על רגליים יציבות. הסכם שנבנה נכון – מחזיק מעמד גם כשמערכת היחסים לא.

 

מילה אישית לסיום

אני מלווה זוגות כבר שנים – ראיתי מקרוב איך הסכם ממון יכול להגן, לחזק ולשמור על זוגיות בריאה, כשנבנה ממקום של שיח, כבוד הדדי ורגישות.
אבל לצערי, אני גם רואה את הצד השני – הסכמים שנחתמו בחיפזון, מתוך תמימות או חוסר שוויון, שהובילו לתחושת חוסר צדק, אכזבה וכאב עמוק.
וזה כואב. כי זה ניתן למניעה.

המטרה שלי היא אחת:

לייצר עבורכם הסכם שמכבד את שניכם, לא רק משפטית – אלא גם אנושית. הסכם שמצד אחד משקף את המציאות שלכם, ומצד שני מבטיח שלעולם – לא משנה מה יקרה – אף אחד מכם לא יישאר מקופח או מוחלש.

ואם כבר חתמתם על הסכם ואתם מרגישים שהוא לא הוגן – אל תשתקו. יכול להיות שיש מה לעשות, ויש דרך לבדוק את הדברים לעומק. לא כל הסכם הוא סוף פסוק – לפעמים הוא רק ההתחלה של תיקון חשוב.

אני כאן, כדי להקשיב, לייעץ, לבחון, וללוות אתכם –
לא רק כעורכת דין, אלא גם כמי שמבינה את הלב שמאחורי החוזה.

באמון, מקצועיות ורגישות אמיתית,

עו"ד הלנה שמחי
מומחית לדיני משפחה, הסכמים וגישור
דוקטורנטית למשפטים | מרצה בלשכת עורכי הדין
מאמינה גדולה בצדק – ובאהבה שלא באה על חשבון אף צד ♡