כאשר עוסקים בדיני משפחה בישראל, יש להבין כי גירושין בין בני זוג יהודיים כפופים להוראות הדין הדתי, קרי – הדין העברי. משמעותו של מצב משפטי זה היא שלא כל רצון או כוונה להיפרד מהווים עילה מספקת לגירושין על פי חוק. נדרש בסיס הלכתי מוכר, שניתן להצדיק על פיו את סיום הנישואין באופן תקף. אחת העילות הבולטות והמעוגנות בדין ההלכתי היא "עבירה על דת יהודית" – מונח שטומן בחובו משמעויות משפטיות, הלכתיות וחברתיות כאחד.
מדוע יש צורך בעילה כדי להתגרש?
בעוד שהמשפט האזרחי בעולם המערבי אימץ מודלים של גירושין בהסכמה או על בסיס פירוד בלבד, הדין הדתי–העברי, אשר מחייב את בתי הדין הרבניים בישראל, דורש קיומה של עילה ממשית לצורך פירוק קשר הנישואין. זאת מתוך ראיית מוסד הנישואין כמסגרת מחייבת, שאינה ניתנת להתרה בקלות ראש.
- סגנית ועדת בתי משפט לענייני משפחה במחוז מרכז
- מוסמכת לטעון בפני בתי הדין השרעיים
- כותבת הספר -"כל מיני הורים"
העילה אינה רק פורמליות טכנית – היא מהווה קריטריון מהותי להכרעה בסכסוך שבין הצדדים. כאשר צד אחד מבקש להתגרש, אך הצד שכנגד מסרב, יש צורך להציג טיעון הלכתי ברור – עילה שמוכרת ככזו שמצדיקה את הפירוד. עילות אלו הן הבסיס שעל פיו פועל בית הדין, והן עשויות להשפיע לא רק על עצם מתן הגט, אלא גם על היבטים ממוניים, זכויות כתובה, ולעיתים אף משמורת ומזונות.
עבירה על דת יהודית כעילה לגירושין המאפשרת לבעל לגרש את אשתו
"עוברת על דת יהודית" היא הגדרה הלכתית לאישה אשר התנהגותה אינה עולה בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות הצפויות מאישה יהודייה נשואה, על פי המסורת והפסיקה ההלכתית. התנהגות כזו עשויה להיחשב לא רק כהתרחקות מערכים דתיים, אלא כפגיעה במרקם המשפחתי ובשלום הבית.
הבעל, במקרים כאלה, רשאי לטעון כי אשתו עברה על דת יהודית באופן שמצדיק את פירוק הנישואין. יש להבהיר כי עצם קיומה של התנהגות פסולה לדעת הבעל אינה מספיקה – יש להוכיח כי מדובר בדפוס פעולה מהותי, שאינו חולף, ושיש לו השפעה ישירה על יחסי האמון, הצניעות והקדושה שבין בני הזוג.
המקור לעבירה על דת יהודית כעילה לגירושין
עילת "עוברת על דת יהודית" מעוגנת בדברי המשנה והגמרא, ובעיקר בפרק ז' במסכת כתובות. לפי המשנה, קיימת הבחנה בין "עוברת על דת משה", הפרת הוראות ההלכה המובהקות כמו דיני כשרות וטהרה, לבין "דת יהודית" – כללי צניעות ונורמות שנהגו בנות ישראל מדורי דורות, גם אם לא נכתבו במפורש בתורה.
הדין ההלכתי רואה בהתנהגות זו הפרה מהותית של ערכי חיי הנישואין היהודיים. לא מדובר בפרטים שוליים, אלא באבני יסוד של קשר זוגי תקין לפי ההלכה. הפוסקים לדורותיהם קבעו כי כאשר אישה מתנהלת באופן שפוגע בצניעותה, בכבוד בעלה, או בנאמנותה למוסכמות הקהילה, הרי שיש בכך כדי לשמש בסיס לגירושין.
הצורך והתפקיד של קיומה של עילה לגירושין בגירושין בין זוגות יהודיים בישראל
מערכת המשפט בישראל מחילה על נישואין וגירושין בין יהודים את הוראות חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953, הקובע כי עניינים אלו ידונו בהתאם לדין האישי–הדתי. במילים אחרות, אין אפשרות להתגרש ללא קיומה של עילה הלכתית.
קיומה של עילה היא מה שמאפשר לבית הדין לדון בתיק ולפסוק בו. כאשר אין עילה, הדין הדתי אינו מחייב את בן הזוג לסיים את הקשר, וייתכן מאוד שהליך הגירושין ייתקע לאורך שנים. מנגד, כאשר קיימת עילה מוכרת – ובפרט כזו שמגובה בפסיקה ענפה כמו "עוברת על דת יהודית" – יש לבית הדין סמכות להורות על גט ואף לנקוט סנקציות כדי להביא את הגירושין לידי ביצוע.
המשמעות בפועל של עבירה על דת יהודית כעילה לגירושין
כאשר הבעל טוען כי אשתו עוברת על דת יהודית, עליו להציג לבית הדין ראיות משכנעות שתומכות בטענתו. מדובר לרוב בעדויות, מסמכים, תיעודים, ולעיתים אף חוות דעת מקצועיות. הנטל אינו קל – אך כאשר ישנה תשתית ראייתית מבוססת, בית הדין עשוי להיעתר לבקשתו.
התוצאה המעשית של קבלת טענה זו יכולה להיות דרמטית: האישה עלולה להפסיד את כתובתה, ייתכן שיפגעו זכויותיה הכלכליות, ולעיתים אם תסרב לקבל את הגט – תיחשב לסרבנית גט על כל ההשלכות הנלוות לכך.
עם זאת, יש להדגיש כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ובית הדין נזהר שלא לקבוע מסקנות חפוזות. אף שמדובר בעילה בעלת משקל הלכתי כבד, השיקול האנושי אינו נפקד מההליך.
על חומרתה של עבירה על דת יהודית כעילה לגירושין בראי הדין העברי
בהשקפת הדין העברי, נישואין אינם רק חוזה אזרחי, אלא ברית רוחנית ומחויבות מוסרית עמוקה. עבירה על דת יהודית נתפסת כהפרת הברית הזו, ולא כמעשה חד פעמי גרידא.
לאור זאת, פוסקים רבים לאורך הדורות קבעו כי עילה זו אינה עילה שולית – אלא עילה יסודית שיכולה לשמש בסיס מוצק לחיוב בגט. לעיתים קרובות היא מקבלת עדיפות על פני עילות אחרות, בשל הפגיעה הישירה בכבוד התא המשפחתי והקדושה ההלכתית של מוסד הנישואין.
האם חלה חובת גירוש במקרה של עבירה על דת יהודית כעילה לגירושין?
באופן עקרוני, כאשר בית הדין משתכנע כי התנהגות האישה עולה לכדי "עוברת על דת יהודית", יש בכוחו להורות על גירושין. עם זאת, אין מדובר בחובה אוטומטית. בתי הדין בוחנים גם את ההקשר הכללי, את כוונות הצדדים, ואת האפשרות לשיקום הקשר.
במקרים מסוימים, ולמרות קיומה של עילה, עשוי בית הדין להמליץ על שלום בית או הליך גישור. ההכרעה הסופית תתבסס על מכלול הנתונים – ולא רק על עצם העילה עצמה.
מה הנוהג בבתי הדין הרבניים בפועל במקרים של עבירה על דת יהודית כעילה לגירושין?
בתי הדין נוהגים לנהוג באיזון בין ההלכה לבין נסיבות החיים המודרניות. מצד אחד, קיימת נכונות להחיל את העילה ולפסוק בהתאם להלכה. מצד שני, לא כל טענה תתקבל – ודאי שלא כאשר היא נשענת על תחושות סובייקטיביות או אירועים מינוריים.
הפסיקה דורשת ביסוס עובדתי ברור, ולעיתים אף עדים או מומחים. ככל שהתיק רגיש יותר – למשל כשמעורבים ילדים קטינים – כך יגלה בית הדין זהירות יתרה בהחלטותיו. אך כאשר מתגבשת תמונה עקבית של התנהגות שיש בה עבירה מובהקת על דת יהודית, ניכר כי בתי הדין לא מהססים להפעיל את סמכותם – גם לעניין חיוב בגט וגם בנוגע להשלכות כלכליות.
לסיכום
עבירה על דת יהודית כעילה לגירושין היא נדבך הלכתי–משפטי חשוב שיש לו השפעה ממשית על הליך הגירושין במערכת הרבנית. מדובר בעילה שדורשת שיקול דעת, רגישות משפטית, והיכרות עמוקה עם הדין ההלכתי והפסיקה בפועל.
אם הנך שוקל או שוקלת לפתוח בהליך גירושין על בסיס עילה זו – מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי וממוקד, כזה שמכיר את רזי הדין הרבני ויוכל ללוות אותך בתהליך בצורה אחראית, מאוזנת ומכבדת.
