חלוקת רכוש בין בני זוג בגירושין במדינת ישראל, מתבצעת מאז שנת 1974, על פי ההוראות שנקבעו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, המתוות חלוקה שוויונית של כלל הנכסים שנצברו בין בני הזוג במהלך תקופת הנישואין. הדבר מתבצע במסגרת הסדר הקרוי "איזון משאבים בגירושין". אולם ישנם מקרים מיוחדים שבהם איזון המשאבים אינו מתבצע בהכרח שווה בשווה בין הצדדים, מטעמים שונים כמו שיקולי הוגנות וצדק. בשורות הבאות נסביר מהם "שיקולי מוסר" באיזון רכוש בין בני הזוג בגירושין וכיצד הפסיקה בבתי המשפט משקפת את הצורך בפרשנות גמישה יותר של החוק, במקרים מיוחדים.
האם חלוקת רכוש בגירושין תמיד מתבצעת באופן שוויוני? הנורמה והחריגים לעניין
בסעיף 5(א) בחוק יחסי ממון, קיימת הוראה המורה על חלוקה שוויונית של משאבים (ממון, נכסים ורכוש) בין בני זוג בגירושין. היא קובעת כי עם פירוק נישואין או סיומם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי כל הרכוש שנצבר בתקופת הנישואין, למעט חריגים מסוימים המנויים בסעיף זה.
עם זאת, המחוקק קבע גם חריג לכלל זה, אשר ניתן למצוא בסעיף 8(2) בחוק יחסי ממון. חריג זה מקנה לבית המשפט סמכות לסטות מהנורמה שנקבעה לגבי חלוקה שווה של משאבים בגירושין, במקרים בהם נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת. במקרים כאלה, בית המשפט רשאי להחליט כי אין לפצל באופן שווה את מצבת הנכסים כולה בין בני הזוג, או שיש להחריג חלק או חלקים מסוימים מתוכה מהסדר איזון המשאבים.
מתי תתבצע חריגה מהחלוקה השווה בגירושין?
על פי ההלכה הפסוקה, בידי בתי המשפט נתונה הסמכות להורות על חריגה ממתווה החלוקה השוויני המפורט בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון – במיוחד במקרים בהם ניכר חוסר איזון משמעותי בין בני הזוג, במישור הכלכלי. יחד עם זאת, הפסיקה מדגישה את הצורך בנקיטת משנה זהירות בקבלת החלטות על חריגה מהחלוקה השווינית של הרכוש בין הצדדים בגירושיו. הסיבה לזהירות זו, נעוצה בהכרה שלא כל תרחיש מצדיק שלילה של זכויותיו הקנייניות של בן זוג אחד, לצורך הענקתן לאחר.
בפרשה שהגיעה לדיון בבג"ץ 4178/04 פלונית נגד ביהמ"ש לעררים, הדגישה כבוד נשיאת בית המשפט בדימוס, השופטת דורית בייניש, את הצורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מכלל החלוקה השוויונית, וקבעה כי על מנת להצדיק סטייה מעיקרון איזון המשאבים, נדרשת בחינה מקיפה של הנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים.
מעיון בפסקי דין שונים עולה כי התנאים להפעלתו של סעיף 8(2) בחוק יחסי ממון, מונים ביטויים כדוגמת "חריגים", "יוצאים מהכלל", "חוסר איזון משמעותי", כמו גם את הביטויים "במשורה" ו- "בנסיבות מיוחדות". ניסוחים אלו מדגישים את הצורך בפרשנות זהירה ביישום הוראה זו בחוק, החיונית כדי למנוע תרחיש של פגיעה בלתי מידתית בזכויות הקניין ובוודאות המשפטית והכלכלית של זוגות מתגרשים בישראל.
הקווים המנחים בפסיקה להחלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון על חלוקת רכוש בגירושין
אף על פי שבחוק לא הוגדרו קריטריונים ספציפיים להפעלתו של סעיף 8(2) בחוק יחסי ממון. בפסיקה שהתקבלה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, הבהיר השופט ניצן סילמן את הנסיבות הייחודיות המפורטות בפסיקה, שבהן ניכר כי יש מקום להפעלת סעיף 8(2) מחוק יחסי ממון:
- נסיבות הקשורות ביכולת הכלכלית של כל צד לאחר הגירושין – כולל פוטנציאל השתכרות, החזקת נכסי קריירה וכן הלאה. אלו נופלות תחת הגדרתו של ביהמ"ש המחוזי, כנסיבות שבהן מתקיים חוסר איזון פיננסי מובהק בין בני הזוג.
- מצבים ייחודיים הקשורים לבעלות על נכסים על שמו של אחד מבני הזוג בלבד – כגון מקרים שבהם צד אחד מחזיק בבעלות יחידנית בנכסים רבים (למשל, מקרקעין שהתקבלו בירושה או מתנות שיועדו לבן הזוג הנ"ל באופן בלעדי). זאת בנוסף למקרים בהם אחד מבני הזוג בוחר לשתף את זכויותיו היחידניות לקופה המשפחתית המשותפת, בעוד שהאחר נמנע מכך.
- נסיבות הקשורות בהתנהלותו של מי מהצדדים – בהם מעשי אחד מבני הזוג מעוררים תחושת עוול, ביישום הוראות חוק יחסי ממון לאיזון משאבים שוויוני, כלשונן.
בנסיבות כגון אלו, נדרש בית המשפט לתת את הדעת על "שיקולי מוסר" באיזון רכוש בין בני הזוג, כפי שנפרט להלן.
"שיקולי מוסר" באיזון רכוש בין בני הזוג
עיון בהלכה הפסוקה בתביעות רכוש בין בני זוג מתגרשים בישראל, מציג מגמה ברורה לפיה הפעלת שיקול הדעת לחרוג מחלוקת רכוש שווה בגירושין, נוטה להתרחש לרוב במקרים של אלימות במשפחה, הסתרת רכוש מוכחת במהלך הנישואין, או כאשר הקפדה על כלל החלוקה השוויונית צפויה להניב תוצאה בלתי הוגנת בעליל כלפי אחד הצדדים.
בכל המקרים הללו, שיקולי מוסר וצדק, מחייבים את החלת סעיף 8(2) של חוק יחסי ממון לטובת עשיית צדק כלכלי אמיתי עם הצדדים בגירושין והימנעות מעיוות דין.
לדוגמה, במקרה בו ניכר כי קיים פער בולט מאוד ברמת החיים הצפויה לכל אחד מבני הזוג לאחר שיתגרשו, הכרחי לבחון לעומק את שאלת קיומה של הצדקה לחלוקה שווה של הרכוש בגירושין, אל מול האפשרות לאיזון משאבים בלתי שוויוני, כדי להציע לכל צד בגירושין סיכויים גבוהים יותר לקיום רמת חיים סבירה בעתיד.
בפרשת תמ"ש (ת"א) 74231/99, ציין השופט שוחט כי סעיף 8(ב) בחוק יחסי ממון, מאפשר לבית המשפט בנסיבות המצדיקות מטעמי מוסר והוגנות, לתת קדימות ליצירת שוויון כלכלי בין בני הזוג, על פני חלוקה שווה של הנכסים, המתבצעת באופן שרירותי לפי הסדר איזון משאבים קלאסי.
בתמ"ש 6447-04-11 הדגיש שופט בית המשפט יחזקאל אליהו, את ההבדל בין חלוקה שווה לשוויון מהותי, והדגיש כי לעיתים ניתן להגיע לשוויון מהותי רק באמצעות חלוקה לא שוויונית, תוך התחשבות הן בשיקולים כלכליים והן בשיקולים מוסריים. כמו כן, טען השופט אליהו כי איזון זכויות בין הצדדים המתגרשים, חיוני למניעת פערי הכנסה משמעותיים העלולים לנבוע מחלוקה באיזון משאבים "קר", שעלולה להוביל לעיוות דין.
בעמ"ש 1279/07, הורה השופט ישעיהו שנלר על חלוקת רכוש של 60% לאישה ו- 40% לבעל בגירושין, על בסיס עקרון תום הלב. בפסיקתו זו, הוא הדגיש את הצורך לשקול את תרומות הצדדים לתא המשפחתי, לרבות גידול הילדים המשותפים במהלך הנישואין, המאפשרת לא אחת לצד אחד לפתח את הקריירה שלו ולהגדיל את הכנסותיו – הודות לתמיכתו של הצד השני. כך היה במקרה זה, שבו התיר כב' השופט חלוקת רכוש בלתי מאוזנת כאמור לעיל, כדי להבטיח שבת הזוג לא תישאר מקופחת בגירושין, לאור תרומתה לתא המשפחתי.
"שיקולי מוסר" באיזון רכוש בין בני הזוג – סיכום
בניווט במורכבות של חלוקת רכוש בין בני הזוג בגירושין ותחולת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון על איזון המשאבים, פנייה לליווי מקצועי הופכת לבעלת חשיבות עליונה. משרד עו"ד הלנה שמחי, ערוך להעמיד לרשותכם את הניסיון והידע הדרושים לקבלת החלטות מושכלות בגירושין, העולות בקנה אחד עם הצרכים והנסיבות הייחודיות שלכם. אל תשאירו את רווחתכם הכלכלית ליד המקרה. צרו עם עורכת דין הלנה שמחי קשר עוד היום, כדי להבטיח שזכויותיכם והאינטרסים שלכם מוגנים.
