כאשר זוג הורים מחליט להיפרד, אחד הנושאים הרגישים והמורכבים ביותר להסדרה הוא חלוקת זמני השהות של הילדים. האידיאל ההורי במצבי פרידה הוא לאפשר לילדים להישאר בסביבתם המוכרת והטבעית ולצמצם ככל הניתן את הדרכים שהם נאלצים לעבור. אולם, החיים מביאים עמם לעיתים צרכים כלכליים, מקצועיים או משפחתיים, הדוחפים את אחד ההורים לעבור למקום מרוחק. במציאות כזו, ניהול הסדרי ראיה כשגרים רחוק הופך לאתגר לוגיסטי ורגשי עצום הדורש תכנון מעמיק ורצון כן לשיתוף פעולה.
המונח משמורת משותפת עבר טרנספורמציה וכיום נקרא זמני שהות או הסדרי שהות. השינוי הזה מבטא את השאיפה להבטיח את הקשר הרציף והאיכותי של הילד עם כל אחד מהוריו. במאמר זה נבין את משמעות השינוי בגישת החוק לנושא, ונציע דרכים לשימור קשר משפחתי איכותי גם כאשר הילדים גרים מעט רחוק.
מרכז החיים, הורות משותפת ומשמעות המרחק הגיאוגרפי
ההחלטה ביחס למרכז החיים של הילדים, לצד השאלה עד כמה גדול המרחק בין בתי ההורים, היא קריטית ובעלת השפעה ישירה על רווחת הילד. הורים שבוחרים להתגורר בסמיכות – מרחק של כ-15 קילומטרים לכל היותר – מקלים מאוד על הילדים. קרבה גיאוגרפית שומרת על הילד במסגרותיו החינוכיות והחברתיות הקבועות ומצמצמת את טלטולו בין הבתים. ככל שהמרחק גדל, כך עולים הקשיים: עלויות הנסיעה תופחות, זמן הנסיעה מתארך, והגמישות לשינויים והתאמות מצטמצמת משמעותית. לכן, ההתמודדות עם מרחק גיאוגרפי והורות משותפת דורשת פתרונות יצירתיים.
במסגרת קביעת מרכז החיים, יש להתייחס לשני מושגים משפטיים מרכזיים. הראשון הוא חזקת הגיל הרך: זוהי חזקה חוקית הקבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, וקובעת כי בהיעדר הסכמה בין ההורים, ילדים מתחת לגיל 6 יימסרו באופן אוטומטי להחזקתה הפיזית של האם. למרות שהחזקה נתונה לביקורת ואף יושמה לעיתים בגמישות, היא עדיין רלוונטית בפסיקה. הדבר משליך על נקודת הפתיחה המשפטית, שכן במקרים רבים מרכז חייהם של הילדים הצעירים נקבע אוטומטית ליד האם, והאב הוא זה שנאלץ להתאים את תיאום הסדרי ראיה בין ערים שונות למצב זה.
מאפוטרופסות ל"אחריות הורית משותפת"
השיח המשפטי בישראל עבר שינוי מהותי, שהושפע רבות מהמלצות ועדת שניט. המושגים הישנים של "משמורת" ו"הסדרי ראיה" מוחלפים כיום במושגים חדשניים ומדויקים יותר: אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות. כך נכתב בעמ"ש 13008-02-21 על ידי השופט שאול שוחט:
"ראו… דו"ח וועדת שניט (כמובן) ומאמרו של דר' יואב מאז"ה "משמורת ילדים: מושג מהותי או כותרת חלולה"… בו הוא לא מציע לבטל את מושג המשמורת אלא לחדול מלעשות בו שימוש משום שאין לו, בפועל תפקיד מהותי בעל משמעות בדין הקיים. רוצה לומר שהגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. בכך, עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הנצים, כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים".
ההבדל הוא לא רק סמנטי. בעוד שמשמורת התייחסה בעבר בעיקר לזכות ההחזקה הפיזית, אחריות הורית משותפת מתייחסת לזכות ולחובה של שני ההורים לקבל החלטות מהותיות הנוגעות לילד (כמו חינוך, בריאות, מעבר דירה), והיא חלה על שני ההורים באופן אוטומטי ושוויוני.
המשמעות המעשית לדיני משמורת משותפת בערים שונות היא מרחיקת לכת: גם אם הילדים מתגוררים בעיקר בבית אחד עקב הריחוק, ההורה המרוחק עדיין שומר על מלוא זכויות הורה מרוחק בכל הנוגע להחלטות המהותיות בחיי הילד. האחריות ההורית המשותפת אינה מחייבת בהכרח חלוקה שווה של זמן המגורים; היא מחייבת קשר איכותי ומעורבות בקבלת החלטות. לכן, טרם קבלת החלטות על מעבר למרחק, מומלץ להתייעץ עם עורך דין דיני משפחה שילווה אתכם בגיבוש אסטרטגיה שתצמצם את הפגיעה בילדים.
ביקורים של ילדים לאחר פרידה ואתגרי התיאום
במקרים בהם אין ברירה והמרחק הגיאוגרפי הופך למציאות, יש צורך להתאים את דפוסי הביקורים. הסדרי שהות קלאסיים, הכוללים פגישות קצרות באמצע השבוע, הופכים לבלתי אפשריים. במקום זאת, יש לאמץ פתרונות המתמקדים בזמני שהות מרוכזים וארוכים יותר. אלו יכולים לכלול סופי שבוע ארוכים, חלוקה מקיפה של כל החופשות החינוכיות והחגים, ואפילו תקופות ממושכות יותר במהלך החופש הגדול.
הבסיס לפתרון מוצלח הוא תיאום הסדרי ראיה בין ערים שונות המעוגן בהסכם מפורט. הסכם זה צריך לכלול מנגנונים ברורים לפתרון סוגיות לוגיסטיות, כמו מי אחראי על הסעת הילדים, מי נושא בעלויות הנסיעה, ואיך מתנהלים מצבי חירום. גיבוש הסכם מפורט ומאוזן הוא המפתח למניעת סכסוכים מיותרים עתידיים, ולשם כך חשוב לשכור את שירותיו של עורך דין גירושין מנוסה שיוכל לצפות את האתגרים הללו מראש.
הורות מרחוק ומימוש זכויות הורה מרוחק
גם כאשר קיים מרחק פיזי, האחריות ההורית המשותפת נשמרת. הורות מרחוק דורשת יצירתיות ושימוש בכלים טכנולוגיים כדי לשמר את הקשר האישי והיומיומי. קביעת זמנים קבועים לשיחות וידאו או שיחות טלפון יכולה לצמצם את תחושת הריחוק ולאפשר להורה המרוחק להיות מעודכן בנעשה בחיי הילדים, בבריאותם ובמסגרות החינוכיות שלהם.
חשוב לזכור, כי למרות המרחק, יש לכם זכויות הורה מרוחק מלאות לדאוג לצרכי הילדים, והמרחק אינו גורע מזכויות האפוטרופסות שלכם. מוסדות החינוך, הרפואה והטיפול מחויבים למסור מידע להורה שאינו מחזיק בילד, כל עוד אפוטרופסותו לא הוגבלה או נשללה. הפרה עקבית של הסדרי השהות על ידי ההורה השני, או ניתוק הילדים מההורה המרוחק, יכולים להוות עילה להגשת תביעה לבית המשפט לשם אכיפת ההסדרים ולעיתים אף לשינוי זמני השהות.
לסיכום, הצלחת הליכי הפרידה אינה נמדדת רק בחתימה על מסמכי הגירושין, אלא בעיקר ביכולתם של ההורים לגבש תוכנית הורית ישימה שמעניקה ביטחון רגשי ולוגיסטי לילדים. בין אם מדובר בשינוי חלוקת הרכוש או בהסדרת הסדרי ראיה בגירושין, כל הסכם צריך להיות יסודי ומקיף. לכן, מומלץ בחום להשקיע מראש בגיבוש הסדרים מפורטים, כחלק בלתי נפרד מהסכם ממון או הסכם גירושין, אשר יבטיחו כי טובת הילד וצרכיו עומדים במרכז גם כאשר החיים מביאים אתכם למרחקים גיאוגרפיים שונים.
