כאשר בני זוג שיש להם ילדים קטינים מחליטים להיפרד או להתגרש, אחת הסוגיות המרכזיות, המורכבות והטעונות ביותר היא קביעת חלוקת האחריות ההורית. לרוב ההורים מצליחים להסכים על הסדר כזה או אחר, אולם כאשר אין הסכמה, בית המשפט נאלץ להכריע. כיצד נקבעת חלוקת האחריות ההורית בהיעדר הסכמה? הנה כמה כללי אצבע.
עקרון העל: טובת הילד והמסגרת החוקית
אמת המידה הבלעדית והמנחה את בתי המשפט ובתי הדין הדתיים בישראל בכל עניין הנוגע לילדים קטינים היא עקרון טובת הילד. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כי חובת ההורים היא לדאוג לטובת הקטין "בדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".
זוהי דרישה נורמטיבית גבוהה, וכאשר ההורים אינם מסכימים, בית המשפט רשאי לקבוע את העניינים האמורים "כפי שייראה לו לטובת הקטין".
קביעת טובת הילד במצב של גירושין היא מלאכה מורכבת ביותר, כאשר לא פעם יש הרגשה של התפשרות על הרע במיעוטו. מטרת בית המשפט אינה להעניש את ההורים או לבחור בהורה הטוב יותר, אלא לקבוע את המסגרת היציבה והבטוחה ביותר שתאפשר לילד להמשיך להתפתח בצורה תקינה. עקרון זה גובר על כל שיקול אחר, כולל רצון ההורים או שיקולים כלכליים, ומחייב את הערכאה השיפוטית לבחון מכלול רחב של היבטים, החל מיכולת ההורה לספק צרכים פיזיים ורגשיים ועד ליכולתו לשתף פעולה עם ההורה השני. כדי להתמודד עם מורכבות ההליך, מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין דיני משפחה מנוסה.
משמורת מול אחריות הורות
בשנים האחרונות השתנה המינוח הנוגע לגידול הילדים, כאשר עברנו מעידן המשמורת ההורית, לעידן של אחריות הורית. משמורת מתייחסת להחזקה הפיזית של הילדים, מקום המגורים העיקרי והלינה שלהם. בעבר המשפט העדיף את המונח משמורת. עם זאת, המונח נושא מטען היסטורי וסמנטי של שליטה ובעלות על הילד. המאבק על "משמורת" נתפס לעיתים כמאבק על "זכייה" בילד, והוא מעודד תפיסה אדברסרית (יריבה) בין ההורים.
לעומת זאת, אחריות הורית משותפת זוהי האפוטרופסות הטבעית והמשפטית של ההורים על ילדיהם, והיא נשמרת באופן משותף ושוויוני לשני ההורים, גם לאחר פרידה. האחריות ההורית כוללת את הזכות והחובה לקבל החלטות מהותיות הנוגעות לילד כגון בחירת מוסדות חינוך, טיפולים רפואיים, מעבר דירה וכדומה. המונח אחריות הורית מעביר את הדגש מ"זכות" ההורה ל"חובתו" ואחריותו כלפי הילד, ומדגיש את עקרון טובת הילד כעקרון על. הוא מתמקד בחובות ההורים לדאוג לצרכיו הפיזיים, הנפשיים והחינוכיים של הילד, ללא קשר למקום מגוריו העיקרי.
ההכרעה השיפוטית: בתי משפט מול בתי דין דתיים
בישראל פועלות שתי ערכאות שיפוט מקבילות המוסמכות לדון בענייני אחריות הורית: בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני (או בתי הדין הדתיים האחרים). הסמכות לדון בנושא משמורת נתונה לזו מבין הערכאות שבה נפתחו ההליכים ראשונה, וזאת על ידי הגשת תביעה. בית המשפט לענייני משפחה דן בתביעות משמורת של כלל האוכלוסייה, כולל יהודים, בני זוג מעורבים, חסרי דת, או זוגות מאותו מין. בערכאה זו יש להגיש תביעת משמורת מפורשת.
לעומת זאת, בית הדין הרבני דן בענייני משמורת של יהודים, רק אם נושא המשמורת נכרך יחד עם תביעת הגירושין. על אף ששתי הערכאות מחויבות לעקרון טובת הילד, שיקולי פסיקה והשפעת הדין הדתי עלולים להיות שונים. לכן, ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין גירושין מיומן קריטי כבר בשלב של בחירה בין הערכאות הדיוניות השונות.
חזקת הגיל הרך: ההעדפה לאם וגיל 6
כל הדיון שקיימנו עד כה, נוגע לילדים מעל לגיל 6. מתחת לגיל 6 לעומת זאת, קיים אחד הכללים הייחודיים ביותר בדיני המשמורת בישראל, והשנוי ביותר במחלוקת, הוא חזקת הגיל הרך.מדובר בחזקה חוקית הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית, וקובעת כי בהיעדר הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת עיקרית של האם, אלא אם קיימות "סיבות מיוחדות" המצדיקות קביעה אחרת.
מקורה של החזקה בהנחה היסטורית כי האם היא המטפלת הטבעית והעיקרית בילדים רכים, במיוחד בשנים הראשונות לחייהם. עם זאת, ועדת שניט המליצה לבטל את החזקה, כיוון שהיא יוצרת העדפה מגדרית מובנית שאינה תואמת את מציאות ההורות השוויונית של ימינו. למרות ההמלצות, החזקה נותרה בתוקף והיא עדיין חלק מהדין. ההנחה היא כי בעתיד חזקה זו תבוטל.
איך מכריעים ביחס להורה המשמורן?
נניח והצדדים לא מגיעים להסכמה ביחס להסדרי הראייה של הילדים. מה עושה אז בית המשפט? איך הוא מכריע ביחס לטובת הילד? כאמור, עקרון טובת הילד הוא עקרון עמום הדורש בחינה עובדתית מעמיקה. לשם כך, בתי המשפט מסתייעים בגורמי מקצוע. גורם אחד הוא שירותי הרווחה: בית המשפט מפנה את הצדדים ללשכה לשירותים חברתיים לצורך קבלת תסקיר סעד. פקיד סעד (עובד סוציאלי) עורך תסקיר מקיף הכולל ראיונות עם ההורים, הילדים, ביקורי בית, ואיסוף מידע מגורמי טיפול וחינוך. התסקיר מסכם את ממצאי פקיד הסעד ומציג המלצה מפורטת בפני בית המשפט לגבי חלוקת זמני השהות וקביעת המשמורת. ברוב המקרים, בית המשפט נוטה לאמץ את המלצות התסקיר.
במקרים מורכבים יותר, למשל כאשר ישנו חשש לפתולוגיה הורית, לאלימות או לחוסר מסוגלות קיצוני, או כאשר קיימת עוצמת סכסוך גבוהה במיוחד, בית המשפט עשוי למנות מומחה (פסיכולוג או פסיכיאטר) לעריכת בדיקת מסוגלות הורית. בדיקה זו מעמיקה הרבה יותר מתסקיר סעד, ולעיתים כוללת מבחנים פסיכולוגיים מורכבים. מטרתה היא להעריך את הכישורים ההוריים של כל צד ואת ההתאמה בין ההורה לילד.
כמו כן, גם רצונו של הילד עצמו מהווה אחד הפרמטרים הנבחנים במסגרת עקרון טובת הילד, והוא מקבל משקל הולך וגובר ככל שהילד בוגר יותר. בעוד שלרצון של ילד צעיר (מתחת לגיל 10) יש משקל נמוך, רצונו של נער בגיל העשרה (13 ומעלה) מהווה שיקול כבד ביותר, ולעיתים הוא המכריע. בית המשפט רואה בנערים ובנערות אלה בעלי יכולת טובה יותר להבין את המצב ולבטא את רצונם באופן אותנטי.
לעיתים מזמן בית המשפט את הילד לשיחה אישית עם השופט (במעמד צד אחד, ללא נוכחות ההורים) כדי להתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי. ההתרשמות מהילד וממידת בגרותו, יחד עם המלצות תסקיר הסעד, מהוות כלי משמעותי בקבלת ההחלטה הסופית.
משמורת משותפת: המגמה השוויונית החדשה
כחלק מהשינוי התפיסתי שעבר מוסד המשפחה, והמעבר לתפיסת אחריות הורית משותפת, המטרה היא לעודד חלוקת זמני שהייה שוויוניים בין ההורים. חלוקה כזאת דורשת בדרך כלל שני תנאי יסוד:
-
קשר חיובי ושיתוף פעולה – נדרשת רמה סבירה של תקשורת והידברות בין ההורים, ויכולת לקבל החלטות משותפות ללא העצמת הקונפליקט.
-
קרבה גיאוגרפית – יש צורך במגורים קרובים יחסית של שני ההורים (כ-15 ק"מ או פחות) כדי לאפשר לילד לשמור על מסגרות החינוך והחוגים הקבועות שלו ולצמצם את טלטולו.
הכוונה כאן היא לאו דווקא חלוקה של 50-50, אלא גם חלוקה שוויונית בקירוב.
|
💡חשוב לציין💡 אחריות הורית משותפת זו משליכה ישירות על סוגיית המזונות, ועלולה להפחית את גובה דמי המזונות שישלם האב, כיוון שהוא נושא בהוצאות שוטפות בזמן שהילדים שוהים אצלו. בעקבות הלכת בע"מ 919/15 (הלכת השוויון במזונות), כאשר חלוקת זמני האחריות ההורית שוויונית בין ההורים (ואין פערי השתכרות משמעותיים בין ההורים) הנטייה היא שלא לפסוק חבות מזונות לאב (כאשר מדובר בילדים מעל גיל 6). |
קביעת משמורת ילדים בגירושין היא הליך משפטי-טיפולי מורכב שמטרתו להגן על האושר, היציבות והרווחה של הילדים. הצלחתו של הליך זה תלויה במידה רבה בשיתוף פעולה בין ההורים ובהתנהלות אסטרטגית ומקצועית מול הערכאות השיפוטיות והגורמים המקצועיים. הליך מורכב זה דורש ליווי צמוד של עורך דין המתמחה בתחום, ומומלץ בחום להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט. בנוסף, מומלץ לכל זוג הורים לשקול עריכת הסכם גירושין או הסכם ממון מראש, כדי למנוע את המאבקים הקשים והיקרים במקרה של פרידה.
עוד על המורכבות שבין אחריות הורית, יכולת כלכלית ושיקול דעת שיפוטי, תוכלו לראות בפסק דין לגבי תביעה שבה ייצגתי את אחד הצדדים.
