הליך הגירושין בישראל מעלה שאלות מורכבות בנוגע לשוויון בין גברים לנשים. הדין הישראלי, המשלב חוק אזרחי ודין דתי אישי, יוצר מערכת ייחודית שבה השוויון אינו מוחלט. נבחן את התחומים המרכזיים של הפרידה ונבדוק היכן מתקיים שוויון והיכן קיימים עדיין פערים.
המתח המובנה בדין הישראלי: חוק אזרחי מול דין דתי
השאלה המרכזית בנוגע לשוויון בגירושין נובעת מהמבנה הייחודי של המשפט בישראל. בעוד שהחוק האזרחי, הנחקק על ידי הכנסת, שואף לשוויון מגדרי מלא, הרי שענייני הנישואין והגירושין עצמם כפופים לדין הדתי האישי. אצל זוגות יהודים, המשמעות היא שהסמכות הבלעדית למתן הגט נתונה לבית הדין הרבני, הפוסק לפי ההלכה. המתח הזה, בין חוק אזרחי שוויוני לבין דין דתי שאינו בהכרח כזה, משפיע על כל היבט של תהליך הפרידה.
מה שחשוב לומר בהקשר של שוויון והחוק, הוא שאין שוויון בפני החוק. החוק הישראלי מתבסס ברובו על ההלכה, שהיא אינה שוויונית. עם זאת, ההלכה היא הוליסטית, כלומר היא מתיימרת למצוא פתרון צודק בכל מצב, וכוללת המון איזונים. הדין הישראלי מתערב בהלכה, אך לא מחליף אותה, ובכך במידה רבה הפר את האיזון. את המצב במגוון תחומים נראה במאמר זה.
חלוקת רכוש: האם חוק יחסי ממון מבטיח שוויון?
בתחום הרכוש, הדין האזרחי הוא הדומיננטי. חוק יחסי ממון קובע כברירת מחדל "הסדר איזון משאבים", שנועד להיות הסדר שוויוני. משמעות ההסדר היא שכל הרכוש שנצבר על ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים יחולק ביניהם שווה בשווה בעת פקיעת הנישואין, ללא קשר לשאלה על שם מי הנכסים רשומים.
ברמה הפורמלית, זהו הסדר שוויוני לחלוטין. עם זאת, הפערים עלולים לצוץ ביישום. למשל, סוגיות מורכבות כמו חלוקת "נכסי קריירה" או "מוניטין" אינן תמיד פשוטות לכימות, אף שבתי המשפט מכירים בצורך לאזן גם אותם. מעבר לכך, מה זה שוויוני? האם בן הזוג שלא צבר נכסי קריירה שהם אינדיבידואלים על פניו, צריך ליהנות מנכסי הקריירה של האחר? שאלה.
מזונות ילדים: מדוע החובה העיקרית עדיין מוטלת על האב?
כאן אנו פוגשים חוסר שוויון מובהק, שמקורו בדין הדתי. בתי המשפט האזרחיים מחויבים לפסוק מזונות ילדים על פי הדין האישי, קרי, הדין העברי. לפי דין זה, לאב יש חובה אבסולוטית ובלעדית לספק את "צרכיהם ההכרחיים" של ילדיו עד גיל 15. חובה זו אינה תלויה כלל בהכנסותיה של האם. לכאורה, גם אם האם מרוויחה משמעותית יותר מהאב, הוא עדיין יחויב במלוא הצרכים ההכרחיים. רק בצרכים שמעבר להכרחי (המכונים "מדין צדקה") מתקיים שוויון מסוים, והחיוב מתחלק בין ההורים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות.
בשנים האחרונות הלכת בע"מ 919/15 חוללה שינוי משמעותי בתפיסת השוויון בגירושין, בכך שקבעה כי במקרים של משמורת פיזית משותפת (לילדים בגילאי 6-15) והכנסות דומות, שני ההורים יחלקו באופן שוויוני בנטל מזונות הילדים. פסק דין זה יישם לראשונה עקרונות אזרחיים-שוויוניים על חובת המזונות, אשר באופן מסורתי הושתה כמעט בלעדית על האב מכוח הדין הדתי.
משמורת ואחריות הורית: המעבר לשאיפה להורות משותפת
תחום זה עבר שינוי משמעותי לכיוון של שוויון. בעבר, "חזקת הגיל הרך" קבעה אוטומטית כמעט שילדים עד גיל 6 יעברו למשמורת האם. חזקה זו נשחקה מאוד בפסיקה, וכיום העיקרון המנחה הבלעדי הוא "טובת הילד". בתי המשפט נוטים יותר ויותר לפסוק "אחריות הורית משותפת" ולקבוע "זמני שהות" רחבים ושוויוניים, מתוך הכרה בחשיבות שני ההורים לחיי הילד. אף שהחוק עצמו טרם שונה רשמית, היישום בפועל בבתי המשפט לענייני משפחה הפך שוויוני הרבה יותר.
מזונות אישה: זכות הנתונה לאישה בלבד עד הגט
זהו עוד תחום שבו קיים חוסר שוויון מובנה, שמקורו בדין הדתי. על פי ההלכה, הבעל חייב במזונות אשתו כל עוד הם נשואים. חובה זו ממשיכה לחול מרגע הפרידה ועד לרגע מתן הגט בפועל. מדובר בזכות הנתונה לאישה בלבד, ולגבר אין זכות מקבילה לתבוע מזונות מאשתו, גם אם היא משתכרת יותר ממנו. עם זאת, אישה עלולה לאבד את זכותה למזונות אלו אם ייקבע בבית הדין שהיא זו שאשמה בפירוק הקשר, למשל אם עזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת ("מורדת").
סוגיית הגט וסרבנות: היעדר שוויון מובהק לטובת גברים
זהו התחום הבעייתי ביותר מבחינת שוויון. הדין העברי קובע כי הגט חייב להינתן על ידי הבעל מרצונו החופשי לידי האישה. מבנה זה יוצר חוסר איזון כוחות מובנה. בעל המסרב לתת גט יכול להשאיר את אשתו "עגונה" ולמנוע ממנה להינשא מחדש. אף שגם אישה יכולה לסרב לקבל גט, ההשלכות ההלכתיות עליה ועל הבעל אינן סימטריות. אמנם, לבית הדין הרבני יש סמכות להטיל סנקציות כבדות על בעל סרבן, אך עצם הפעולה של מתן הגט נתונה בידיו, וזהו חוסר שוויון מבני (אישה עגונה אינה יכולה להתחתן, בניגוד לגבר שתיאורטית כן יכול להתחתן לפי ההלכה. מעבר לכך, אם אישה עגונה נכנסת להיריון בעודה עגונה, הילד שלה על פניו נולד ממזר, גזרה מאוד קשה שמשפיעה עשרה דורות קדימה).
הכתובה: זכות כספית ייחודית לאישה
כחלק מהסדר הנישואין הדתי, הבעל חותם על כתובה, שהיא התחייבות כספית שלו כלפי אשתו. זוהי זכות הנתונה לאישה בלבד, וניתן לתבוע אותה בבית הדין הרבני במקרה של גירושין. גם כאן, הזכות אינה שוויונית אך היא פועלת לטובת האישה. יש הרואים בכתובה מנגנון איזון מסוים כנגד חוסר השוויון בסוגיית הגט, בעוד אחרים רואים בה מנגנון ארכאי.
שקלול התמונה: האם חוסר שוויון בתחום אחד מאוזן?
התשובה לשאלה האם קיים שוויון אינה חד משמעית. התמונה מורכבת. בעוד החוק האזרחי (החל על רכוש ועל אופן ניהול הליכי משמורת) שואף לשוויון מלא ואף מיישם אותו במידה רבה, הרי שהדין הדתי (הקובע את עצם הגירושין ואת סוגיית המזונות) מציג חוסר שוויון מובנה. חוסר שוויון זה פועל לעיתים לטובת האישה (כמו במזונות אישה וכתובה) ולעיתים לרעתה (כמו בסוגיית הגט) או לטובתה הכלכלית העקיפה (כמו בחובת האב הבלעדית למזונות ילדים).
שאלות ותשובות נפוצות
האם בגידה משפיעה על חלוקת הרכוש?
ככלל, בתביעת רכוש המתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה על פי חוק יחסי ממון, אין משמעות לשאלת ה"אשם" או הבגידה. החלוקה היא טכנית ושוויונית. עם זאת, להתנהגות כזו יש משמעות גדולה בבית הדין הרבני, שם אישה שבגדה עלולה להפסיד הן את זכותה למזונות אישה והן את זכותה לקבל את סכום כתובתה.
מהי "אחריות הורית משותפת" והאם היא מבטלת מזונות?
אחריות הורית משותפת (מונח המחליף את "משמורת משותפת") משמעותה ששני ההורים שותפים בקבלת ההחלטות ובנשיאה בנטל הטיפול בילדים, ולרוב זמני השהות מחולקים באופן שוויוני. הסדר זה אינו מבטל אוטומטית את דמי המזונות, כיוון שחובתו האבסולוטית של האב לצרכים ההכרחיים עדיין קיימת על פי הדין הדתי. עם זאת, בפסיקה נקבע כי במקרים של זמני שהות שווים והכנסות דומות, ניתן להפחית את סכום המזונות הכולל.
אני מרוויחה יותר מבעלי. האם עדיין אקבל מזונות ילדים עבורי?
כן, בהתאם לדין האישי. החובה של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו עד גיל 15 היא מוחלטת, ואינה תלויה בהכנסות האם. לכן, גם אם האם משתכרת יותר, האב עדיין יחויב בתשלום זה. הכנסות האם ישפיעו בעיקר על חלוקת הנטל בצרכים שמעבר להכרחי (מדין צדקה).
מה ההבדל המרכזי בחלוקת רכוש בין בית המשפט לבית הדין הרבני?
זהו הבדל מהותי. בית המשפט למשפחה פוסק לפי חוק יחסי ממון, הקובע חלוקה שוויונית של כלל הנכסים שנצברו. בית הדין הרבני, לעומת זאת, עשוי לפסוק לפי "הפרדה רכושית" – כלומר, מה שרשום על שם הבעל נשאר שלו, ומה שרשום על שם האישה נשאר שלה. גישה זו עלולה לפגוע קשות בנשים רבות, שבמהלך הנישואין הסכימו שהרכוש יירשם על שם הבעל.
מהן "נכסי קריירה" והאם הם מתחלקים שווה בשווה?
נכסי קריירה, או מוניטין, הם נכסים לא מוחשיים המשקפים את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שצבר אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, לעיתים קרובות תוך ויתור של בן הזוג השני על קידומו האישי. בתי המשפט האזרחיים מכירים בנכסים אלו כחלק מהרכוש המשותף. הם אינם מתחלקים "שווה בשווה", אלא בית המשפט מעריך את שוויים ופוסק לבן הזוג השני פיצוי כספי הולם בגינם.
בעלי מסרב לתת גט. האם אני מאבדת את כל הזכויות שלי?
לא. סרבנות גט היא מצב קשה, אך אין משמעותה אובדן זכויות כלכליות. כל עוד אתם נשואים והסירוב שלו אינו מוצדק, את זכאית להגיש תביעה ל"מזונות אישה", והוא יחויב לפרנס אותך עד למתן הגט. במקביל, ניתן להגיש תביעות למזונות ילדים ולחלוקת רכוש בבית המשפט למשפחה, הליכים שיכולים להתנהל ולהסתיים עוד בטרם ניתן הגט.