כאשר מסתיים קשר זוגי, העיקרון הוא שהרכוש מתחלק "חצי חצי" בין הצדדים, גם כאשר מדובר בנישואים וגם כאשר מדובר בידועים בציבור. עם זאת, ישנם ניואנסים שונים בין המצבים, שלפעמים יוצרים הבדל גדול. משום ההבדלים הללו, קיימת בפני הזוגות גם האפשרות עריכת הסכם ממון. אז כיצד משפיע הסטטוס הזוגי על הרכוש? על כך במאמר זה.
המודל החוקי לזוגות נשואים: הסדר איזון משאבים
כאשר זוג מתחתן בישראל (בהנחה ונישאו לאחר 1973) חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר קובע הסדר של הפרדה רכושית במהלך הנישואים, וחלוקה שווה של שווי הנכסים שנצברו במהלך הנישואים, במועד פקיעת הנישואין, קרי או גירושין או מוות (בטוב וברע מה שנקרא).
חוק יחסי ממון משקף תפיסה אינדיבידואליסטית, לפיה לכל בן זוג יש אוטונומיה ושמורה לו היכולת לנהל את נכסיו באופן נפרד במהלך הקשר. משמעות הדבר היא כי בזמן הנישואים, נכס שרשום על שם אחד מבני הזוג בלבד נשאר בבעלותו המלאה, ואילו לבן הזוג השני אין זכות קניינית בנכס.
הזכות לחלוקה היא מה שמכונה אובליגטורית ודחויה, כלומר, הזכות מתגבשת רק בסוף הנישואים, כאשר אז כל אחד זכאי למחצית משווי כלל הנכסים שנצברו במאמץ המשותף.
לעומת זאת, נכסים חיצוניים כמו ירושות, מתנות או נכסים שהיו בבעלות אחד הצדדים לפני הנישואים, מוחרגים מצובר הנכסים המשותף.
בעבר, הזכות לאיזון משאבים התגבשה רק עם מתן הגט, מה שאיפשר לגברים סרבני גט לסחוט נשים כלכלית. הבעיה הזו הובילה לתיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון (2008), שאפשר הקדמה של מועד איזון המשאבים עוד לפני מתן הגט, וזאת אם התקיימו תנאים המעידים על קרע סופי, כמו חלוף שנה מהגשת תביעות משפטיות או תקופת פירוד של תשעה חודשים מתוך שנה. תיקון זה ביטל למעשה את התלות בין הגירושין הדתיים לבין ההסדר הכלכלי, ובכך החזיר כוח רב לידי הצד החלש בנישואים.
המודל לידועים בציבור: חזקת השיתוף
יש זוגות שבוחרים לנהל את הקשר הזוגי שלהם מבלי "להכניס את המשפט" אל תוך הקשר שלהם. עם זאת, לעתים המשפט יכנס בכוח, וזוגות אלו יוכרו בנסיבות מסוימות כידועים בציבור. על זוגות ידועים בציבור חלה חזקת השיתוף. חזקת השיתוף מקדמת את ההכרה במאמץ המשותף של שני בני הזוג, גם אם אחד מהם "רק" תרם לניהול משק הבית וגידול הילדים.
בניגוד להסדר איזון משאבים, חזקת השיתוף מקנה זכות קניינית ומיידית בנכסים, גם לפני פירוק הקשר. כלומר, הזכות היא לא למחצית השווי, אלא זכות קניינית בנכס עצמו. מרגע שהוכח כי התקיימה כוונת שיתוף, בן הזוג הופך לבעלים של מחצית מהנכסים, גם אם הם רשומים רק על שם בן הזוג השני. הנטל להוכיח כי לא הייתה כוונת שיתוף, חל על מי שטוען נגד החזקה.
חזקת השיתוף מול שיתוף ספציפי בנכסים חיצוניים
באופן מסורתי, חזקת השיתוף חלה על נכסים שנצברו במאמץ משותף במהלך חיי הזוגיות. בנוגע לנכסים חיצוניים (כמו ירושות, מתנות ונכסים מלפני הנישואים), חזקת השיתוף לא חלה עליהם באופן אוטומטי.
כיום, המגמה בפסיקה היא להכיר בשיתוף ספציפי בנכסים חיצוניים מסוימים, ובמיוחד בדירת המגורים, וזאת אם מוכיחים "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף מפורשת בנכס הספציפי. "דבר מה נוסף" יכול להיות השקעה כספית משמעותית בנכס, שיפוצים נרחבים או התנהלות כלכלית משותפת המעידה על מיזוג מלא של הנכס לחיי המשפחה. הוכחת השיתוף בנכסים חיצוניים היא קריטית עבור זוגות רבים, ובנושא זה מומלץ להיעזר בשירותי עורך דין לענייני משפחה.
איך מעצבים את הסדר הרכוש שלכם?
ההבדל העקרוני בין הסדר איזון המשאבים לבין חזקת השיתוף משמעותי, אך בשני המקרים ניתנת לכם האפשרות לסטות מברירת המחדל שקובע החוק או הפסיקה. ניתן לעשות זאת באמצעות הסכם ממון או הסכם חיים משותפים (עבור ידועים בציבור).
בהסכם ממון, הצדדים בוחרים לקחת את השליטה לידיהם. בהסכם ממון, הצדדים יכולים להסכים ביניהם על כל דבר: האם הנכסים יחולקו באופן שווה, האם לשמור על נפרדות גם לאחר הקשר, איך לסווג את דירת המגורים וכן הלאה.
כל עניין רכושי (כמעט) הוא עניין שניתן להתנות עליו בהסכם, אולם יש לעשות זאת באופן אקטיבי:
-
בני זוג נשואים – עליכם לחתום על הסכם ממון אשר חייב להיות מאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
-
ידועים בציבור – עליכם לחתום על הסכם חיים משותפים, שאינו מחייב אישור משפטי כדי להיות תקף, אך מומלץ מאוד לאשרו בבית המשפט כדי לתת לו תוקף של פסק דין.
בפועל רוב הזוגות אינם חותמים על הסכמי ממון (אלא רק לקראת גירושין), ועל כן ברירת המחדל היא המערכת הנורמטיבית שחלה על מרביתם. ההימנעות מסטייה מברירת המחדל נובעת לרוב מעלויות עסקה ומהטיית הסטטוס קוו, שבה אנשים מעדיפים להישאר עם הכלל הקיים בחוק.
דרישת ההסכמה בעסקאות בנכסים
הפסיקה החמירה את דרישת ההסכמה של בן הזוג הלא רשום לצורך ביצוע עסקאות בנכסים מסוימים, ובמיוחד בדירת המגורים, וזאת כדי להגן על יציבות והתקיימות המשפחה. ההלכה היא כי נדרשת הסכמה של שני בני הזוג למשכון או מכירת דירת המגורים, גם אם היא רשומה על שם אחד מהם בלבד. דרישה זו חלה גם על זוגות שחל עליהם חוק יחסי ממון (איזון משאבים) מכוח "שיתוף ספציפי" שנוצר בדירה. דרישה זו יוצרת נורמה חזקה לפיה יש שני בעלים בנכס המרכזי של המשפחה, ומבטאת שוויון ושיתוף.
חוק יחסי ממון מול חזקת השיתוף
| קריטריון השוואה | בני זוג נשואים (לאחר 1.1.1974) | ידועים בציבור (בכל תקופה) |
| ההסדר החל |
הסדר איזון משאבים (חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973)
|
חזקת השיתוף (התפתחה בפסיקה)
|
| אופי הזכות |
אובליגטורית – זכות לשווי כספי במחצית הנכסים בסוף הקשר
|
קניינית – זכות מיידית למחצית הבעלות בנכס.
|
| מועד התגבשות הזכות |
דחוי – בסוף הנישואים בלבד (גירושין/מוות)
|
מיידי – במהלך חיי השיתוף, אם הוכחה כוונת שיתוף
|
| נכסים חיצוניים (לפני נישואים, ירושות, מתנות) |
מוחרגים אוטומטית מאיזון המשאבים
|
מוחרגים אוטומטית, למעט הוכחת כוונת שיתוף ספציפית ("דבר מה נוסף")
|
| הסכם לסטייה מהדין |
הסכם ממון – טעון אישור בית משפט לענייני משפחה או בית דין דתי
|
הסכם חיים משותפים – אינו טעון אישור, אך מומלץ לאשרו בבית המשפט
|
חלוקה שווה מול צדק מהותי
הן חוק יחסי ממון והן חזקת השיתוף מבוססים על תפיסה של חלוקה שווה של הרכוש. יחד עם זאת, במקרים חריגים, בית המשפט רשאי לסטות מחלוקה שווה כדי להשיג צדק מהותי (Equitable). במקרים של אלימות קשה או התנהגות קיצונית, בית המשפט עשוי לסטות מהחלוקה השווה מתוך שיקולים של צורך ושיקום של הקורבן. לדוגמה, במקרה של אלימות קשה, עשוי בית המשפט להחליט שהפנסייה של האישה, שהיא נכס אישי הקשור לאוטונומיה שלה, לא תאוזן עם נכסי הבעל האלים.
לסיכום, בין אם בחרתם במסלול הנישואין ובין אם במסלול של ידועים בציבור, עליכם להבין כי המשפט ממלא תפקיד מרכזי ונוכח כל הזמן בעיצוב יחסי הרכוש שלכם. ניהול רכוש נבון, הכולל הסדרה מראש של הנכסים באמצעות הסכם ממון או הסכם חיים משותפים, עשוי לחסוך לכם מחלוקות יקרות ומורכבות בעתיד. מעבר לכך, במקרה של ירושות ונכסים מורכבים, מומלץ להתייעץ גם בנושאי ירושות וצוואות.
