בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק, משמש כערכאה המשפטית הגבוהה ביותר במערכת המשפט הישראלית. מתפקידו להבטיח ניהול משפט צדק בסוגיות משפטיות שונות. עם זאת, בכל הנוגע לסוגיות הקשורות לדיני משפחה ולפסיקת בתי הדין הדתיים בתיקי גירושין וסכסוכי משפחה, תפקידו של בג"ץ הופך מורכב ורגיש יותר. מאמר זה נועד לשפוך אור על הקשר המורכב בין בג"ץ לענייני משפחה, תוך בחינת הנסיבות שבהן רשאי בית המשפט להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים והמגבלות הכרוכות בכך. כמו כן, נעמיק בהליך העתירה לערעורים על החלטות בית הדין הרבני הגדול ונדגיש את החשיבות של קבלת ייצוג בבג"ץ מעורך דין מנוסה המתמחה בהליך זה.
על המקרים שבהם תיקים מתחום דיני המשפחה עשויים להגיע להכרעת בג"ץ
ענייני משפחה יכולים למצוא את דרכם לבית המשפט העליון בשתי דרכים עיקריות. ראשית, בית המשפט העליון רשאי לשמש כערכאת ערעור שניה ברשות, הבודקת החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי. מקרים אלה הם בדרך כלל נדירים, שכן בית המשפט העליון מקבל בדרך כלל ערעורים רק על עניינים משמעותיים בעלי השפעה ציבורית מהותית או מקרים שבהם ניכרת טעות או בעיה ברורה בפסק דין או החלטה, הגורמת לעיוות דין חמור או חריגה מהסטנדרטים המשפטיים מקובלים.
התרחיש השני בו ניתן להביא ענייני משפחה בפני בית המשפט העליון, הוא באמצעות ערעורים לבג"ץ, שם בית המשפט העליון משמש כבית משפט גבוה לצדק, שלו סמכות גבוהה יותר. מתי זה קורה? הכלל הוא שערעור על פסק דין שניתן על ידי בית דין רבני או גורם שיפוטי אחר, חייב להיבחן תחילה על ידי ערכאת הערעור במסגרת אותה מערכת משפט ספציפית. רק לאחר מיצוי אפשרויות הערעור הקיימות במסגרת אותה מערכת, יוכל העותר לערער לבג"ץ.
באילו נסיבות מוסמך בג"ץ להתערב בהחלטות הנוגעות לדיני משפחה?
התערבות בג"ץ אפשרית לפי סעיף 15 בחוק יסוד השפיטה, בהתקיים תנאים ספציפיים. תנאים אלו מתגלים כאשר הסעד החלופי מתברר כלא יעיל או כאשר הנסיבות מחייבות כי אין להתעלם מעניינו של העותר מטעמי צדק.
סמכויות בג"ץ להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים ואופן מימושן
לבג"ץ יש שתי צורות של סמכות התערבות:
ראשית, יש לה סמכות מוגבלת להתערבות כמפורט בסעיף 15(ד)(4) של חוק יסוד השפיטה. הדבר מקנה לבג"ץ סמכות לתת צווים לבית הדין הרבני, בין אם במטרה להורות להם לדון בעניין ספציפי ובין אם במטרה להורות להם להימנע מכך. עם זאת, ערעור על סמכות בית המשפט הרבני, תישקל רק אם הועלתה מלכתחילה וההתנגדות עצמה היא מפורשת וחד משמעית.
שנית, לבג"ץ סמכות התערבות כללית – כמפורט בסעיף 15(ג) בחוק יסוד השפיטה, המעניק לבג"ץ סמכות לדון במקרים שלדעתו יש צורך בהענקת סעד לשם הצדק, ובפרט כאלו היוצאים מתחום סמכותם של בתי משפט או ערכאות אחרות. במצבים בהם קיימת סתירה בין הוראת הסמכות המוגבלת להוראת הסמכות הכללית, תינתן עדיפות למימוש סעיף הסמכות הכללית. עם זאת, חשוב לציין כי סעיף הסמכות הכללית יופעל רק במקרים חריגים כאשר בוחנים את המושג הרחב יותר של "תיקון עולם" וכאשר לא מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף הסמכות המוגבלת.
מהם סוגי הליקויים שעלולים ליפול בהליך השיפוט בבתי הדין הדתיים ולאפשר לבג"ץ להתערב בהחלטותיהם?
בג"ץ רשאי להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים, בהתקיים ראיות לסוגי הפגמים הבאים בניהול ההליך המשפטי או ההחלטות שהתקבלו:
- חריגה מסמכות השיפוט: זה מתרחש כאשר לבית דין רבני אין סמכות לדון בנושא מסוים, שלבית משפט אחר יש סמכות לטפל בו.
- חריגה מעקרונות הצדק הבסיסיים: כאשר פוגעים בכללי הצדק הטבעי, ניתן לראות בכך תוצאה של חריגה מסמכות השיפוט של בית הדין.
- חריגה או התעלמות מהוראה חוקית על ידי בית הדין הדתי: חריגה או התעלמות כזו יכולה להיחשב גם היא כנובעת מהפרת סמכות. אף על פי כן, בית המשפט העליון קבע כי במקרים אלו העתירה לא תטופל בחזקת סטייה מסמכות השיפוט. אדרבא, אם נפלה טעות בפסיקה, יתערב בג"ץ בהתאם לסעיף 15(ג) בחוק יסוד שפיטה, והוא סעיף הסמכות הכללית.
למרות האמור לעיל, בפסיקות בג"ץ הודגש באופן חוזר ונשנה כי בית המשפט העליון, אינו נועד לתפקד כערכאת ערעור על החלטות המתקבלות בבתי דין דתיים, וכי היקף התערבותו מוגבל למקרים הכרוכים בחריגה מסמכות השיפוט בערכאה הדתית, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או חריגה מהוראות החוק החלות על בתי דין דתיים. כמו כן, בית המשפט העליון רשאי להתערב כאשר הנסיבות מחייבות "סעד מן הצדק", במיוחד אם העניין נופל מחוץ לסמכות בית המשפט הרבני או כל בית משפט אחר.
לסיכום: המשמעות של פנייה לסיוע משפטי מעורך דין מיומן לייצוג בבג"ץ
מבחינה משפטית, בג"ץ, כשהוא פועל כבית דין גבוה לצדק, אינו אמור להתערב בהחלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, אלא אם קיימות נסיבות חריגות. אולם הלכה זו נתונה לפרשנות, ונראה שבג"ץ נקט בשנים האחרונות בגישה שמרנית ומצומצמת יותר בהקשר זה. הדבר ממחיש את חשיבות הייצוג בבג"ץ בעתירות בתחום דיני המשפחה והגירושין.
למותר לציין כי הגשת עתירה לבג"ץ היא עניין מורכב משפטית ולוגיסטית, ולא כל עורך דין מחזיק במומחיות המתאימה לטיפול בעניין. מכאן שמומלץ מאוד להעסיק עורך דין המתמחה בעתירות לבג"ץ. אף על פי שלכאורה ניתן להגיש עתירה באופן עצמאי וללא ייצוג בבג"ץ, מומלץ מאוד שלא להעמיד את האינטרסים והזכויות שלכם בסיכון, אלא לפנות להתייעצות משפטית מקדימה עם עורך דין מומחה לנושא ובעל ידע רב בעתירות לבג"ץ, שיוכל להעניק לכם תמיכה בלתי מעורערת בכל שלב בתהליך.
למידע נוסף על ייצוג בבג"ץ בדיני משפחה – פנו כעת אל משרד עו"ד הלנה שמחי.
